פסק-דין בתיק ב"ל 22861-03-11

1.                ביום 25.1.11 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי מזונות מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972 (להלן - חוק המזונות) ותביעתה זו נדחתה במכתב הנתבע מיום 28.1.11 בנימוק, כי הכנסת התובעת מעבודתה עולה על הסכום המרבי המזכה בתשלום, כפי שנקבע בחוק המזונות ובתקנות שהותקנו על פיו. כנגד כך הוגשה התביעה שבפנינו.

2.                ביום 19.4.12 נשמעה בפנינו עדותה של גב' מגי בן נון, מנהלת מחלקת משפחה בסניף הנתבע בנהריה (להלן - מגי), אשר הגישה תעודת עובד ציבור בעניינה של התובעת ( נת/1), ונחקרה עליה בחקירה נגדית.

עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת

3.                התובעת, ילידת 3.9.66, נישאה לבעלה המנוח, מר פלוני ז"ל (להלן - המנוח) ביום 26.10.91, ומנישואיהם נולד להם הקטין, ע', יליד 7.4.04 (להלן - הקטין).

4.                התובעת עובדת כמזכירה במחלקת החינוך ברשות המקומית בכפר כסרא.

5.                בטופס התביעה ציינה התובעת כי תביעתה נסמכת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 11.11.10 (תמ"ש 31014/04/10, 30986/04/10) בה נפסקו עבור בנה דמי מזונות חודשיים בסך 1,000 ש"ח, החל מיום 25.4.10 (להלן - פסק המזונות, ת/1), שהמנוח לא עמד בתשלומם.

6.                ביום 1.1.12 נפטר בעלה המנוח של התובעת, החייב על פי פסק המזונות.

טענות התובעת

7.                פרשנות תכליתית נכונה של המונח "זוכה", המוגדר בחוק המזונות מוביל למסקנה כי משנפסקו דמי מזונות לטובת הקטין, כבענייננו, הוא בלבד הזכאי להם והבעלים בהם, כאשר ההורה ו/או האפוטרופוס הינו בבחינת "כלי עזר" בלבד למימוש זכויות ילדו; לפיכך, דין התביעה להתקבל, ללא כל בחינה להכנסות האם התובעת, אשר פנייתה לנתבע לקבלת התשלום לא נעשתה עבור עצמה אלא בשם בנה הקטין ועבורו בלבד.

8.                לחלופין, התובעת מוחה על הדרך בה חישב הנתבע את הכנסתה לחודש 12/2011 לצורך חישוב זכאותה לדמי מזונות, ולטענתה, אין להביא בחשבון הכנסתה את רכיבי השכר בגין "החזר נסיעות" בסך 300.05 ש"ח ו"שיחות טלפון" בסך 48.60 ש"ח, וכן יש לנכות מהכנסתה את הסכומים שהפרישה לקרן השתלמות ולדמי חבר וועד עובדים; לאחר חישוב הכנסתה בהתאם להוראת סעיף 12א(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - חוק הבטחת הנכסה), עולה כי הכנסת התובעת מעבודתה אינה עולה על "נקודת האיפוס", דהיינו, על גובה ההכנסה בפועל, השוללת זכאות לתשלום מזונות על פי חוק המזונות.

9.                התובעת הפנתה בסיכומיה להצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון סכום שאינו יובא בחשבון במבחן ההכנסה), התשע"ב-2012, שהונחה על שולחן הכנסת ביום 13.2.12 ופורסמה בילקוט הפרסומים 4047/18. בהצעת-החוק הוצע לקבוע כי בחישוב שיעור התשלום שישולם לזכאי, לא תובא בחשבון הכנסת הזוכה שאינה עולה על סכום השווה ל- 4 פעמים שכר מינימום, וזאת במטרה לתמרץ את שילובן של האמהות בשוק העבודה.

טענות הנתבע

10.           התקופה הרלבנטית לתביעה הינה חודש אחד, 01/2011, הואיל והתביעה למזונות הוגשה לנתבע רק ביום 25.1.11 ונדחתה כבר ביום 28.1.11.

11.           בהתאם להגדרת "פסק דין למזונות" ו"זוכה" בסעיף 1 לחוק המזונות, ברי כי התובעת שבענייננו נכנסת להגדרת "זוכה", וזאת אף על פי שהמזונות נפסקו לטובת בנה הקטין; לפיכך הוראות חוק המזונות והתקנות על פיו חלים על התובעת לרבות מבחן ההכנסות הקבוע בהם, בו היא לא עמדה.

12.           על פי חישובי הנתבע, כפי שהוצגו בתעודת עובד הציבור מטעמו ובסיכומיו, "נקודת איפוס הגמלה" לחודש הגשת התביעה, 01/2011, עבור הורה יחיד שבחזקתו ילד, עמדה על הסך 5,134 ש"ח ברוטו (הכנסה מקסימלית אותה האישה יכולה להרוויח לפני הניכויים המנויים בסעיף 12א לחוק הבטחת הכנסה), כאשר מתלוש שכרה של התובעת לחודש 01/2011 עלה כי הכנסתה מעבודה עמדה על הסך 5,284 ש"ח ברוטו, ולפיכך בדין נדחתה תביעתה לדמי מזונות.

13.           חוק המזונות והתקנות על פיו מתייחסים להכנסה ברוטו בלבד, ואין לדרישת התובעת לנכות רכיבי שכר בגין החזר שיחות טלפון ו/או החזר הוצאות נסיעה ו/או ניכויי הפרשה לקרן השתלמות או לוועד עובדים כל בסיס. זאת ועוד, בסיס חישוב זה משמש את הנתבע בכל יתר ענפי הביטוח הלאומי לרבות פגיעה בעבודה המשולמת למבוטח לפי הכנסתו ברוטו, אבטלה, דמי לידה וכדומה (עמ' 4, ש' 26-29).

14.           מתלושי השכר אותם המציאה התובעת לשנים 2010 ו- 2011 עלה כי לתובעת שולמו דמי הבראה ודמי ביגוד שנתיים בסכומים גבוהים (סכומים הנעים בין 1,961 ש"ח - 4,345 ש"ח), אשר צירוף ההכנסה החודשית מהם להכנסת התובעת מעבודתה שוללים לחלוטין את זכאות התובעת לדמי מזונות, וזאת אף אם החישוב המוצע על ידה להכנסתה, והמוכחש, היה מתקבל.

דיון והכרעה

15.           סעיף 2 לחוק המזונות קובע, כי: